יום שבת, 10 בינואר 2009

עמותת ענ''ב כסוכנת תרבות לנוער מנותק: פרויקט התנהגות שטח ינואר 2009

עמותת ענ''ב – משרד הרווחה - אגף תקון - חסות הנוער
התנהגות שטח - שביל ישראל דרום X3
פרויקט ירכא – ינואר 2009
בין התאריכים 11 לינואר ל 31 לינואר 2009 יצעדו על שביל ישראל דרום מערד עד אילת בני נוער ערביים כחלק מתוכנית הטיפול דרך שטח של חסות הנוער – משרד הרווחה. המסע ייערך במשך 21 יום רצופים במתכונת של ראלי הישגי. מטרת המסע היא שיקום חוויית כישלון לחוויית הצלחה דרך מאמץ מתמשך הכולל לימוד ניהול עצמי וחברתי, וחווית נוף להעלאת סף רגישות אצל המשתתפים.

לצוות ענ''ב בשטח נבחרו כמדיניות מכוונת מומחים מבוגרים בעלי ניסיון חיים מוכח בשטח וחינוך, בעלי תפיסה בין תחומית של תקשורת והתנהגות. צוות זה יפעל גם כפורום חשיבה נודד לפיתוח תוכניות. לצידם ואיתם פועל צוות הרכזים, המדריכים והעובדים הסוציאליים של מגן נוף הרים – ירכא.

המסע הוא יוזמה של אנשי חסות הנוער ועמותת ענ''ב.

חומר רקע ורציונל:
גלות, מסע, בחירה – טיפול דרך שטח, דוד מיכאלי, מדף בית הוצאה לאור, חסות הנוער משרד הרווחה ועמותת ענ''ב, גבעתיים, 2008
סיכומי עוצמה במדבר – פרויקט 6 שבועות, ניר גור, חסות הנוער משרד הרווחה ועמותת ענ''ב, ירושלים, 2006
חיזוק תחושת יכולת בקרב מתבגרים בסיכון – מחקר פעולה, פרופ' רחל לב-ויזל, (עכשיו אונ. חיפה) אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2002.
זמן המדבר, דוד מיכאלי, מדף בית הוצאה לאור, גבעתיים, 2001


צוות ענ''ב (סדר אקראי):
דוד מיכאלי (55) – מרכז ומפתח תוכניות שטח ענב, סופר, אמן, מומחה לתנועה והתנהגות שטח.
רון בן דור (43) – פסיכותרפיסט, מנחה סדנאות ניהול לגופים פרטיים וממשלתיים, גשש.
שי גטריידה (48) – מורה לחינוך מיוחד, סופר, איש טבע ושטח. עבד עם אוטיסטים, מפגרים בכל הרמות, מחנך בדורה, נתניה.
ניר אונגר (50) - מומחה למסעות, מומחה לתנועה. עבד עם חולים סופניים, נגמלי סמים, פתרונות לאלימות בחברות מהגרים.
ניר גור – (58) – מחנך ומייסד שיטת טיפול דרך שטח מדברי בארץ. מנהל חילוץ ובטיחות, מרכז הדרכת שטח. עובד עם משרד הרווחה. ניהל את בי''ס שדה עין גדי.
עמית שריג – מומחה לטיפול מיוחד וטיפול שטח, מאמן אישי, ניהל את הוסטל טבריה חסות הנוער
חנה הררי (56) – מחנכת ומורת של''ח, לוגיסטיקה ואירועי שטח. עובדת עם מלכת המדבר בארץ ובחו''ל, אגד.
אורית שריג – מורה לחינוך מיוחד, מומחית לניהול וארגון.

בנוסף:
גל בלווה – עו''ס ענ''ב
פניאל קריצ'מן – נירים שכונות

זמן המדבר / הארגז השקוף / שביל ישראל / דוד מיכאלי

desert gates / david michaeli / 2005



אני יוצא היום למדבר לפרויקט של שלושה שבועות רצופים על שביל ישראל דרום מערד לאילת. הפרויקט נערך מטעם עמותת ענ''ב – משרד הרווחה - אגף תקון - חסות הנוער. אנחנו מוליכים במתכונת של ראלי רצוף קבוצה של נוער ערבי ממוסד נעול של משרד הרווחה.
מעבר למסע וערכיו הטיפוליים לגילוי עצמי, ובעיצומו של מצב המלחמה, אנחנו מציבים אמירה ברורה של דווקא כן להומניות ושיתוף פעולה ואופק אפשרי. בפעם הבאה נשמח לקחת איתנו למסע אזורי פוליטיקאים בסיכון מקצה הרצף לשינוי נקודת מבט, הבנה וקבלה של האחר, העלאת סף רגישות, פגישה עם העצמי ופגישה עם הנשגב. פורום נודד לפיתוח תוכניות. אין כמו תרמיל כדי להוריד אותך לקרקע.
אני לוקח אתי לפטופ ואקבל מיילים גם בתיבה הרגילה של מדף וגם בתיבת דואל של
Enavdesert3@gmail.com
להתראות


היום בשבת בבוקר בבננה ביץ' בקפה אחרון לפני היציאה עם ארי אברהמי ודבי עשב, שאל אותה ארי איך היא מעיזה או מצליחה להיכנס למי הים הקרים ולא לעצור. דבי שהיא רצה למרחקים ארוכים ענתה בפשטות: פשוט לא מפסיקים.



הנחות עבודה

יש יחסי גומלין בין תהליכים נפשיים לגופניים. יש בסיס גופני לכל התהליכים הנפשיים. (הנחה מימי היפוקרטס ועד היום).

הכר בי היא ההנחה היסודית של כל אחד ואחת.

אי הכרה או אי שימוש או חוסר ביטוי או חוסר אמונה ביכולות גורם תסכול. התסכול נובע מתלות במשוב של סביבה וחברה להגדרה עצמית. שחרור מהתלות הוא שחרור מהתסכול.

אחריות מסייעת להגדרה עצמית ושיוך. הגדרה עצמית ושיוך משפיעים על מצב נפשי. אחריות מסייעת למצב נפשי.

מרווח של תנאי חיים יוצר ריק. מצב של ריק יוצר תנאים לדיכאון. כישורים של הפשטה והכלה להגדרה עצמית מאפשרים להתמודד עם ריק. הגדרה עצמית יסודה בקפיצה מנטאלית של הימור להאמין ובהמצאת העצמי. הקפיצה המנטאלית מביאה להכרה בעצמי כנוכחות קיימת שאינה תלויה בהגדרה. בתנאי הישרדות קשה לקיים דיכאון. בגלל הסיבות הבאות: יש מטרות מידיות ומטרה כוללת, אני מכיר בעצמי בהכרח מתוך שאיפה לחיות.

השאיפה לחיות תלויה באמון שיש סיכוי גם ללא סיכויים.

אמון משמעו לא להיות מובס. אי אמון משמעו להיות מובס.

תרגול והפשטה מאפשרים התמודדות מוצלחת יותר במצבי דחק.

הפשטה מאפשרת הכלה. הכלה מאפשרת מרווח להתבוננות על חשבון תגובה ודחפים. התבוננות מאפשרת משוב עצמי. משוב עצמי מאפשר מרווח להתבוננות שניונית. התבוננות שניונית מאפשרת הומור.

ככל שיכולת ההפשטה עולה רמת האלימות יורדת.

הארגז השקוף
מודל התנהגותי

מעבר לשטח, לגוף ולהכרה – עקרונות טיפול שטח דרך רגעי אמת

בבואנו למדבר, על פני השטח ותנאי השטח המוחשיים והנראים, אנחנו נתונים בארגז שקוף בלתי נראה.

הארגז השקוף הוא סך התופעות ההתנהגותיות והדחפים שכדאי להכיר אותם בתנאים של לחץ ומצבים משתנים.

הארגז השקוף הוא המושא של טיפול השטח.

הארגז השקוף מחולק למחלקות: הטייס האוטומטי והתנהגות לא אוטומטית, מטרות ומטרות-על, הפריצה, החזרה.


1. הארגז השקוף:

הטייס האוטומטי הפרטי (הקשר בין הגוף להכרה, התניה והתמכרות)
חיקוי הרגל והכרח – 3 דפוסי פעולה מקובלים
ראייה – קופסת המשובים
דריכה – חשיבה, תחזוקה ושינוי
מזון – התניה והתמכרות
קצב – הפנוט והתמכרות
פחדים – דפוסים של ריגוש ושליטה
סיכום ותוצאה: עיוורון ופיכחון

הטייס האוטומטי החברתי (אינטרסים)
זוחלי יונקי עילאי – מודלים חברתיים
מודל משפחה – מודל קבוצתי
סיכום ותוצאה: יחסי כוחות, שיפוטיות, פחדים ותוקפנות

סיכום ותוצאה כלליים: עיוורון, שיפוטיות ופחדים

2. הרחבת הארגז השקוף:

התנהגות לא אוטומטית (עם כלים של אמנות חזותית)
הפשטה מול כאוס בשטח: קו השמש וכיוונים
הפשטה מול כאוס בשטח: חדרי שטח, רחובות וגבולות
הפשטה מול כאוס בזמן: קו השמש גבולות וקווי זמן, זמן ואין זמן
הפשטה של תפיסת הריק
הפשטה של תפיסת העצמי כמה קטן כמה גדול: גבהים, טווחים, זמנים
הפשטה של תפיסת העצמי במערך חברתי – בימוי, תקשורת, ניהול
3 שאלות
סיכום ותוצאה: אחריות וניהול – טבע האדם ומודל תינוק נופל לבאר

סיכום ותוצאה כלליים: ראייה, פרופורציות, אחריות


3. כלים ליציאה מהארגז השקוף:

התנהגות לא אוטומטית מטרות (עם כלי שיווי משקל ומשובים)
תשומת לב: מחייבת רצון מיקוד כוונה, כהחלטה
רגישות: מחייבת הקשבה והתבוננות
ראיה: מחייבת עצירה, הקשבה והתבוננות
הפשטה: מחייבת קבלה והכללה.
סיכום ותוצאה: ככל שיכולת ההפשטה עולה רמת האלימות יורדת

התנהגות לא אוטומטית דרך חוויית רגעי אמת (עם כלים של אמנות קרב וזן)
גרף מאמצים של אימון מיוחד עם מעבר של קו היפוך
מודל מעוין: קליטה והתרחבות, לימבו, התכנסות ויישום
מצבים מטורפים - חידות מטורפות (קואן) – הקשבה
פעולה ללא פעולה: היענות מחוץ לדפוסים נרכשים
סיכום ותוצאה: חווייה והכרה של רגעי אמת מחוץ להתניות, מחוץ לאמות מידה ומחוץ ליחסי כוחות

הפריצה: (התרגול הארוך ו"כך מעצמו" צ'אן בודהיזם / זן)
מתחוללת מעצמה בדרך
יזומה על ידי המטפל כמורה
ניצול הזדמנות על ידי המטפל כמחפש וצייד הזדמנויות
סיכום ותוצאה: הכרה בעצמי מחוץ להתניות ויחסי כוחות

מטרות-על:
מפגש עם הנשגב
חוויה של תום
סיכום ותוצאה: חוויית אמון

סיכום ותוצאה כלליים: ממצב של חוסר אמון למצב של אמון כלשהו


יום רביעי, 7 בינואר 2009

I AM THAT / "אני הוא זה" יצא לאור בעברית



"אני הוא זה" ספר השיחות של ניסרגדטה מהאראג' יוצא לאור בעברית ב"מדף בית הוצאה לאור" ומתייצב על מדף הספרים של ההגות הקלאסית. תרגמה אותו שחר לב ובשמה ההודי: דיויה. היא זאת שתרגמה לעברית גם את "הסוטרה של חוי ננג". את מפעל התרגום הגדול של הספר "אני הוא זה" עשתה שחר מתוך תחושת שליחות ורצון והצליחה להעבירו לשפה העברית ברגישות, בתבונה וברמה לשונית מצוינת. לקהל העברי הספר הוא מתנה גבוהה ועמוקה שנפתחת לפניהם בפשטות במאה ואחת שיחות מאירות ופוקחות עיניים.

המתרגמת נולדה וגדלה בקיבוץ ועשתה דרך ארוכה להודו שם היא מתגוררת עכשיו כאדם פרטי ולמעשה שייכת למעמד בלתי מוגדר של אנשים אמוניים מאוד נטולי ממסד וכותרת שמספר חבריו בעולם הולך וגדל. המעמד הזה נוטל חלק פעיל בעיצובו של העולם באמצעות אי הזדהות עם כוחניות והכרה בייעוד פנימי של עזרה וקשר. מעבר כל כך גדול גם גיאוגרפית וגם פנימית מחברה מגויסת לנוכחות עצמאית מזכה אותה בתואר "עברייה" בזכות עצמה ולא רק בזכות מורשת.

לפני כשש שנים, כשנתיים לפני פטירתו, שוחחתי עם אבי הזקן שישב בשתיקה בכסא גלגלים. באותו יום הייתי במצב רוח רע מאוד. לפני שהלכתי אחזתי בידו ואמרתי לו, שמע אבא, הוא הסתכל בי. אני כישלון כלכלי. הוא אמר: זה לא חשוב. לא האמנתי למה שאני שומע. אמרתי לו: לא הצלחתי בשום דבר בחיים. לא כסף, וגם היחסים שלי לא משהו. הוא אמר: זה לא חשוב. באמת? אמרתי לו, זה מה שאתה חושב? הוא הסתכל עלי. כן. הוא אמר. וכל הדברים רכוש והצלחה, מה שאנשים חושבים? הוא אמר: זה לא חשוב. התחלתי לחייך. אני אוהב אותך אמרתי לו. הוא הידק את ידו על ידי. הלכתי משם בלב הרבה יותר קל. ככל שעובר הזמן אני מעריך את השיחה הקטנה הזאת כאחת המשמעותיות שהייתה לי בחיים. הוא אהב אותי.

כשעבדתי על הספר עם שחר נזכרתי שוב ושוב בשיחה הקטנה הזאת. הספר "אני הוא זה" הוא מדריך טרמפיסט מפורט של עדויות לכל השיחות והמצוקות מסוג זה עם אבחנה ברורה בין מה שחשוב באמת לבין מה שאין לו תוקף. איכשהו כשקוראים בו, הלב הופך לקל יותר.

יום חמישי, 1 בינואר 2009

טוויט טוויט / שי גטריידה

momentary reflection on movement # 4 / david michaeli

טוִויט, טוִויט צעק הפָּרוּש
או הסרג'נט
כפי שאימי קוראת לו
זֶכר, כנראה, מילדותה המנדטורית
וקפץ אל הקרקע
מעץ הברוש

שם עוד נותרה ערמת גרעינים
אותה פיזר אמש בני הפעוט
עת כיוון להאכיל את התרנגולות

אַאוּ, אַאוּ פעה "חתולי" – סריס על ארבע שחור –
את מצוקת בטן הבוקר הריקה שלו
ובזנב זקור עשה דרכו אל הצלחת
במסלול שגור

הציפור, היכן שהייתה, פתאום משהו זז אצלה
ניד קטן, רפרוף לובן אברות הסרג'נט
לא היה זמן בינם כשהחתול נדרך
כולו שריר אחד ותיכף ניתז
גץ שחור חם-קר
מתיישר
והדבר שהיא הייתה מחובק
במלתעותיו

אני נזכר עכשיו בפטר והזאב וגם ב - Mocking Bird של בוקובסקי
אבל כאן לא היה מי שיזהיר
והציפור – כלל לא בנויה לזאת - לא חיקתה את החתול
לא עשתה שום הצגות או משהו שיכול היה להרגיז
החתול לא כעס עליה, בקושי הבחין בה, בטח לא באופן אישי
היא פשוט הייתה שם לא מודעת לנוכחותו, שמחה לאכול מן האדמה, מרפרפת בגובה נמוך
עושה את שאסור היה לה לעשות בקרבתו

אני נשבע שהם היו שם זה לזו
כמו פטיש למסמר, כמו אוכף לסוס, כמו דרום לצפון
אחרת מה הוא?
פעם אפילו ראיתי ציפור עפה ישר לתוך הלוע שלו
הוא עמד והיא פשוט נכנסה פנימה
אוספת את כנפיה כמו מבקשת לקנן על חודי המלתעות

הניח אותה למרגלות הברוש
ופעה שוב את ה- אַאוּ, אַאוּ

רוח נוגע בעץ התות
אל האדמה יורד
גשם
פרי
מתוק